פרק 16: בילוי בשמש

היום יצאנו עם דניאל בפעם הראשונה לחצר.

השמש זרחה היום אפילו יותר מאתמול, השמיים היו כחולים עם מעט עננים - אז החלטנו להוציא אותו החוצה ולמצוא איתו ריגושים נוספים חוץ מחדר המשחקים, שבו אנו מבלים את מרבית זמנינו.

אז ביקשנו יפה מטניה המטפלת הראשית והיא הסכימה. שיחת טלפון למחלקה של דניאל, ו 10 דקות (במבטא רוסי) לחכות.

דניאל הגיע מוכן ומזומן לטפס לפחות את הקלימנג'רו, רק היה חסר פטיש המטפסים בידו. לבוש ודחוס לחרמונית אדומה סגורה ורכוסה, צעיף הדוק על הצואר (מחוץ לחרמונית) כדי להדק את החרמונית עצמה, כובע חמוד שמכסה את האזניים.....צועד בקושי ובקושי צועד. (ראו תמונות).

יצאנו לחצר והאמת שלא היה חם. בעצם היה קר. בימים של שמים בהירים הקור חודר את העצמות. לרגע עברה איזו קנאה קטנה וירוקה בלבוש של דניאל.... אבל מיד התחלנו לצעוד והתחלנו להתחמם.

דניאל היה קצת בשוק בהתחלה, שקט, צועד לו בקושי את צעדיו המוגבלים בחרמונית ההדוקה, ולא מוציא הגה.

אז עברנו קצת על נדנדות והלכנו עד שהוא התחיל להיפתח והוציא כמה צלילים. ראינו בדרך קבוצות ילדים שונות מבית הילדים, שיצאו אף הם החוצה ללכת - כל מתקני המשחקים רטובים מטל ומגשם - אז הם הולכים. חלקם מאד התעניינו בנו ואף באו להחזיק לי את היד.

ראינו איש שסחב קרשים ומאד ריגש את דניאל, וגם אוטו לבן.

כשהתחממנו טיפה דניאל ראה פרחים ומיד החליט ללכת לתלוש אותם. הוא מזהה שאומרים לו "לא" אך מנסה ומנסה. לפעמים הוא צוחק כשלוקחים אותו מאזור ההרס הפרטי שלו, ולפעמים הוא מוציא שתי צרחות ונהיה רציני - עם פרצוף של "אני כועס ואל תתעסקו איתי" (ראו תמונות להמחשה).

הרבה תמונות ווידאו נשפכו שם היום.

הוא די כעס כשחזרנו חזרה לבניין אבל הבין לבסוף (אחרי כמה זריקות באויר וכמה סיבובים).

אחרי שהחזרנו את דניאל למחלקה וכיוון שהיה יום כלכך יפה, החלטנו אני ויערה ללכת טיפה במסלול הטקסי שלוקח אותנו חזרה לדירה. אני צילמתי נופים ובתים ויערה בעיקר חיכתה לי שאסיים לצלם. לבסוף הרמנו יד ועצרנו טקסי. אבל ההליכה היתה שווה, משהו קצת שונה ממה שאנחנו רגילים פה.

זהו, יום שישי, קנינו כבר עוף כמיטב המסורת בקיבוץ מנרה.

שתהיה לכולנו שבת שלום, שקט, וקצת יותר חם. טיפה.