פרק 12: ועוד קצת על דניאל

טוב, נקדים ונאמר - הפרק הזה הולך להיות על התפתחויות משמעותיות של דניאל. אנחנו כמובן יכולים לשפוך דפי בלוג שלמים על ילד הפלא הזה, אבל בלוג צריך להיות קריא, מעניין וקצת מגוון. לכן בפרק הבא נחקור כמה חוויות גסטרונומיות שעברנו באוקראינה עד עכשיו ועוד כמה עובדות משעשעות על הארץ הזו - שווה לחכות (וזה רק למי שקרא את הפרק הזה - יהיה בוחן...).

דרך אגב - יש המון תמונות בסוף הפרק הזה למי שמרפרף במהירות (נו נו נו), ואפשר ללחוץ על התמונות להגדלה למי שלא יודע.

חייבים לומר - הימים עוברים מהר. העייפות לא נגמרת, וזה כבר מעבר להתרגשות - כנראה לא רגילים לרדוף אחרי זאטוט במשך 4 שעות יום יום (ומה יהיה אחכ, כל היום?? סבתות וסבים - לבדוק את תוקף הדרכונים בבקשה). קמים ב 8, ב 9 ורבע כבר מחכים לטקסי ובין 10 ל 12 נמצאים איתו בבית הילדים. חוזרים לבית, ואם גם מכניסים איזו עצירה בסופר בדרך (על תורים וסופרים בפרק הבא), יוצא בד"כ שנשארת איזו שעה וחצי בערך עד שיוצאים שוב לבית הילדים. כך שהיום די מלא. (בתמונה - כניסה לבית הילדים).

דניאל פשוט מדהים אותנו כל יום מחדש. כל יום הוא נפתח יותר ויותר. עכשיו שמנו לב שהוא שמח מאד כשאנחנו באים ומראה סימני עצב ומורת רוח כצריך להיפרד.

כיוון שיש לנו את התחושה ש"פיפסנו" כלכך הרבה צמתים משמעותיים בחייו, כל דבר חדש זה פשוט תענוג.

לדוגמא: בלונים זה סיפור הצלחה איתו. הוא אוהב לראות ולשמוע אותם מתנפחים ומצחקק כל הזמן בזמן הניפוח (מה שגורם לנו לנפח מאד לאט....). היום השובב, מצא את תיק ההפתעות פתוח והוציא את שקית הבלונים. אני לידו מצלם בוידאו כבר מבין שהשקית הולכת להיקרע ומנסה "לעזור" לו לא לקרוע אותה. הוא בתגובה מושך בשקית ומוציא קולות רוגז עזים (לא צרחות ובטח שלא לחישות). פעם ראשונה שאנו חווים את הקולות האלו. ואצלי איזה קול עובר לי בראש ואומר "תחזיק עוד קצת את השקית רק שלא יפסיק עם הקולות"...בסוף שיחררתי. הכל מתועד בוידאו. אבא השנה אני. הוא גם התרגז שעברתי להציק לאמא יערה עם החיתול ולא המשכתי להציק לו, והלך ושכב עם ידיים משולבות ופרצוף כועס...איזה חמוד זה.

הסיפור הזה גם ממחיש שכבר נוח לו לדרוש מאיתנו דברים, להתרגז כשלא נותנים לו, ולהשפיט אותנו כמה שרק אפשר. הנאה מזוקקת שלנו ובטח ששלו. עוד שלב בהפתחות ובקבלה שלו.

היום הוא כבר בא להתלטף ולהתחבק (ההינו עסוקים בלחבק וללטף אז לא צילמנו...), נשכב על מזרון ועשינו לו מסאג', מסכים יותר ויותר לנשיקות. כל יום אנו מביאים לו משהו לאכול: פעם זו בננה, מלפפון, מיץ או עוגיות - או את כולם ביחד. חשוב לנו לבדוק אם יש דברים שהוא נמנע מלאכול, למרות שלפי כל מה שסיפרו לנו, ילדים מבית ילדים בדר"כ אוכלים הכל. אבל שווה לבדוק.

התחלנו קצת לשיר לו היום ולנסות להפעיל אותו מוזיקלית. הוא הגיב יפה ונהנה לדפוק עם חפצים על חפצים אחרים כולל על הראש שלנו. כנראה שאין לו עיוורון צבעים שכן הוא מסדר חפצים לפי צבעים. גם זה נפסל. התמונות עם הכופסא ומכסה הצהוב (בהמשך הפרק למטה) נלקחו שהוא ישב והעסיק את עצמו בסגירה ופתיחה של הכופסא, הכנסת והוצאת דברים ממנה (ושוב אני מנסה לבדוק תגובות שלו ומציק לו מדי פעם. אני פשוט מתעניין בתגובות אנושיות וחושב לעצמי שבכל מקרה הוא בטח יאשים אותי בהורות לקויה מתישהו - אז כבר כדאי לבדוק אם אפשר....).

אין לנו אומדן ויכולת השוואה אבל הוא מראה אינטילגנציה גבוהה לדעתינו. רואים שהוא מבין ועושה הקשרים שלפעמים מפתיעים אותנו. הוא מאלתר במשחק, פתוח לחידושים (והצקות של אבא) וכל הזמן מדבר. הוא במבין מהר פעיל ומפעיל. לפעמים זה סתם כיף לשבת (ולהסדיר נשימה) ולראות אותו מתרוצץ, מסדר, מחביא - והכי כיף שהוא בא לחיבוק.

**הנושא של אינטילגנציה גבוהה קצת מלחיץ, והתחלנו לחשוב לחזור על חיבור/חיסור/כפל/חילוק פשוטים, לוח הכפל, ובירות העולם. עולה אצלנו הדילמה האם לתת תשובה של "תבדוק בוויקיפדיה" זו דרך לגיטימית להתמודדות עם מצבים מביכים של חוסר ידע. אני אישית דוגל במשהו כמו "זו שאלה מעניינת ולא פשוטה..תן לי לחזור אליך" - אבל לכל מי שיש רעיונות וניסיון - נשמח.

(בתמונה: אחרי שהתחלנו לפתח את הנושא של מלחמה ושלום, לא לקח לו הרבה זמן להראות מה הוא חושב על העניין...)

ההורים שבינכם בטח יצחקו - אבל אפשר לראות שיש לדניאל איזה כחול על המצח. גילינו גם שריטה באוזן ואיזה שעון מכובד שהשאיר לו אחד הילדים על היד. אני, כמו שאתם מכירים אותי, מיד התחממתי והייתי מוכן לרדת למחלקה ולהעביר שיחה עם הילד החצוף ולהבהיר איתו את העניין אחת ולתמיד...מזל שיערה עצרה אותי. אבל זה קצת מלחיץ אין מה לומר.

אנחנו מצלמים טונה של תמונות ושל סרטים - רק המחשבה על המיון / סידור / עריכה של כל זה אח"כ, עושה כאב ראש. אז לא חושבים.

אז זהו - פרק הבא משהו קצת שונה, ולא מבטיחים לא לדחוף שם תמונה של דניאל.

האינטרנט שלנו קצת עובד וקצת לא - אז לפעמים אין יכולת להתחבר - מי שרוצה מוזמן לטלפן.

זה הטלפון האוקראיני שלנו למי שעדיין אין - 00-380-95420-5429

מתגעגעים, ועדיין לא מצאנו לקנות פה דבש. מחפשים. נעדכן.

תהנו מהתמונות.

*הערת המחבר לנגה ג.: 2-3 ק"מ, עם מעילים של אירופה, מצלמת וידאו וסטילס, תיק ששוקל לא מעט, והעובדה שיערה החליטה לא להביא את נעלי הספורט שלה - זה לא מרחק הליכה. זה יותר מתקרב ל"מסע". אבל - עושים מספיק פעילות יומית...