נו תתבעו אותי...אני יודע שהבטחתי על גלי האינטרנט, פרק של "קולינריה וחיות אחרות" אבל היו כמה התפתחויות ששוות אזכור. אחרי הכל אנחנו עובדים פה בשביל מישהו, אמנם קטן אבל חשוב ויקר לליבנו.
אז הפרק הבא יהיה על מה שהבטחתי, בלי נדר. טלח.
בדיקות דם
כחלק מהתהליך דניאל היה צריך לעבור בדיקות דם. היינו יכולים לעשות זאת בבית הילדים, אך העמותה לא סומכת על האחיות שם, ולכן נסענו עם דניאל לקייב, למעבדות מערביות. היה שם אפילו דוקטור שדיבר אנגלית (מצרך נדיר באוקראינה) ואפילו עם מיבטא...
לא ידענו איך דניאל יגיב ויתנהג בנסיעה, שכן ילדים שגדלים בבית ילדים לא נחשפים כמעט לנסיעות במכונית ובטח שלא לטיסות (וזה עוד לפנינו), אז הצטרפה אלינו אחת המטפלות שלו, נטשה. הנסיעה עברה חלק ודניאל היה נפלא. הוא התעניין במה שקורה בחוץ, ושיחדנו אותו בפתי-בר וספרון תחושתי. ניצלנו גם את הנסיעה ואת מירון נציג העמותה (כמתורגמן), כדי לשאול את נטשה כל מני שאלות שרק מטפלת אישית יודעת לענות עליהן. מזל שהיה איזה כיסא ילדים באוטו כי אחרת היינו צריכים להחזיק את דניאל על הברכיים בלי חגורות בטיחות (עוד על חגורות בטיחות ואוקראינה בהרחבה בפרק הבא...). ואיך מירון אמר לנו "עזבו אתכם מכיסא הילדים, שימו אותו על הברכיים אנחנו ניסע לאט.." - בטח.
במרפאה, המטפלת נטשה נכנסה איתו לבדיקת הדם, ואנחנו רק שמענו אותו בוכה, מן הסתם בעת הדקירה, וליבנו התכווץ והיה נראה שהחסיר כמה פעימות. מזל שהיינו במרפאות מערביות...
הוא יצא עם דמעות בעיניים וסוכריית מקל בפה - כזה קטן וכזה אמיץ.
צילמנו בוידאו והתמונה היחידה היא מהאוטו בנסיעה חזרה לכפר שלנו.
מהגולם יצא פרפר
הילדון, שהיה קרוי פיצפון ועכשיו נקרא דניאל, יצא מהגולם רשמית.
אם בפרק שעבר הוא התחיל לבדוק את שיטות ההתרגזות שיש לו באמתחתו - עכשיו הוא שיפר אותן ומנסה אותן לעיתים תכופות. אלו כבר לא קולות רוגז אלא ממש צרחות, וסצינות שלא היו מביישות סטודנטים שנה ג למשחק. הוא משליך עצמו לריצפה, מנענע בראשו, צורח כמה צרחות טובות ואז נשכב על הרצפה בדממה דרמתית. אני ממש משתדל לא להפסיק לצלם ברגעים אלו. מצד אחד הם לא קלים ומהצד השני מרתקים. אחרי שניותיים הוא שולח לעברינו חיוך ממיס והכל חוזר לשגרה.
הרגעים האלו גורמים לנו לתהות מה יהיה בזמן הטיסה לארץ אם הדיילת תרגיז אותו או משהו...
(בתמונה: רגע של דממה דקה...)
אז אלו העידכונים לפרק זה, עובר לפרק הבא.
סתם לידע כללי - פה כבר בערך 9 מעלות ומחר אולי יהיה קייצי - 12 מעלות.
נשיקות לכווולכם.
.jpg)
איזו התרגשות!!!!
השבמחקמדהים איך כל הילדים בעולם מתנהגים אותו דבר וכל ההורים בעולם מתלבטים ומרגישים אותו דבר (טוב, יש כמה הורים בבתי הכלא בישראל שבטח מרגישים אחרת, אבל הנורמטיביים שבהם...)
אז כמה עצות מאמא ותיקה....: אם אתה לא יודע את התשובה לשאלה- תפנה את דניאל לאמא. היא הרי כל כך חכמה. התקפי הזעם והסצנות הדרמטיות מתרחשות אצל כל הילדים- מתישהו תצטרך להתחיל להתעלם ולהפסיק לצלם בהתרגשות.... אם יש מישהו שיכול לקחת את דניאל לחיסונים ולבדיקות דם, כדאי לשלם לו. אם לא היה את יובל, אני בטוחה שהייתי שוכרת מישהו. הילד/ה שנשך ושרט את דניאל ראוי שמישהו גדול כמו אורי יחזיר לו. זה אינסטינקט אבהי בריא. בקיצור, נראה לי שאתם בדרך הנכונה.
בקצב הזה אני אצטרך לפתוח בלוג תגובה לבלוג שלכם, אז די.
נשיקות מכולנו.
אגב, כדאי שתמצאו כבר שם קוד לבמבה. אחרת אי אפשר לצאת מזה
9 נובמבר
השבמחקשלום אורי ןיערה
היינו במנרה 3 בקרים, חמישי, שישי, שבת.
כל בקר מרים מדליקה מיד את המחשב ובודקת אם יש חידוש בבלוג. אני (עדנה) מתיישבת לידה ומיד קוראות
עוקבות נהנות ומרוצות מאד מהתמונות היפהפיות.כרגע
אני מכתיבה לרפי (אם אני אכתוב, זה יהיה אטי ביותר)
ורפי מקליד.
אנחנו עוקבים בענין רב ובהתרגשות איך אתם יערה
ואורי לומדים להכיר את דניאל ואיך הוא מתקרב אליכם,
ושמחים שהתהליך בבית המשפט קרוב מאד ואחר כך לא
תהיו רק זוג נחמד אלא משפחה נחמדה.
דרך אגב ,אנחנו מבינים מדוע ביקשת שאמך תכתוב
ספר של בישולי אמא. בימים שהיינו במנרה זכינו
להתכבד ממטעמיה הראויים בהחלט לספר, האירוח היה
מלכותי, רק המקלחת ראויה לשידרוג.
להתראות, עדנה ורפי