פרק 9: טרמפ עם המאפיה, מרכז האימוץ, והמלאך מיכאל

טרמפ עם המאפיה:

התחלנו את הבוקר ב 7 וחצי - מקלחות וכניסה לתוך החליפות. ד' ואחיו ל' קבעו איתנו ב 9 ורבע, לאסוף אותנו מהדירה למרכז האימוץ. מיכאל (שעוד ידובר עליו ודובר קצת בפרק הקודם) עמד על כך שהוא יצטרף אלינו ויראה שהכל עובר בסדר.

ד' צילצל - ירדנו למטה.

כמו סצינה מסרט של אל פצ'ינו, רק היו חסרים כובעים, אלת בייסבול, ואיזה מיני-גן (שאני לא בטוח שלא שכב שם איפהשהו באוטו...).

בתוך האוטו חיכו לנו ד' ואחיו ל', הנהג ועוד אדם מבוגר יותר, שאין לנו מושג מה תפקידו בכל הסיפור. כולם גדולים ומסיביים, מסופרים קצר, שעוני זהב ושרשרים למיניהם. מעילי עור וחליפות פסים אנכיים. חולצות שחורות, ואם לא שחור אז בגווני וורוד. נעליים שחורות נוצצות ומחודדות. להשלמת התמונה הם שלפו מסטיק אורביט ואף הציעו לנו (אני הייתי בשוק ורק נענעתי בראשי לשלילה...) אפילו מיכאל, אוקראיני גאה ומנוסה, לא הצליח לפספס את התפאורה (ונציין שכמובן שהאוטו עם חלונות מושחרים...ממש לפי הספר). היו כמה שניות שלא היינו בטוחים שבאמת לוקחים אותנו למרכז האימוץ (פתאום זה נשמע כמו שם קוד למקום מאד מאד לא נעים). מאפיה או לא מאפיה, מסתבר שהדירה שלנו היתה ממש קרובה למרכז האימוץ, ואחרי נסיעה של דקה הגענו וחנינו. 40 דקות לפני מועד הפגישה. התמונות הן מחוץ למרכז האימוץ לפני שנכנסנו.

מרכז האימוץ ופיצפון:

עברנו תדריך לפני הכניסה ע"י ד' ול'. נאמר לנו שיש כבר ילד על הכוונת אבל הכל יכול לקרות. מקוים מאד שיפנו אותנו לילד שהם רוצים, צריך סבלנות ולקוות לטוב. תקווה זה השם האמצעי שלנו ובסבלנות אנחנו ממש טובים. אז נכנסנו עם ל', עם "טקס בישבן" כמו שאומרים, מחויטים ומחוייכים, מקווים ומסובלנים.

ליוותה אותנו מישהי לחדר קטן ובו פסיכולוגית מרכז האימוץ. בחורה צעירה שהתחילה לדבר עם ל' והוא פעם מתרגם לנו מה נאמר והרבה פעמים לא. התבוננו על המתרחש שם והכל נראה כהצגה, מתוכנן מראש. השאלות נשאלות אבל כבר ידוע לעמותה ולמרכז על איזה ילד מדובר. ישבנו וחייכנו, וחיכינו. בסוף היא שלפה את התיק של הילד והתחילה לעבור עליו. פרטים מאד כללים ותו"כ ל' מתרגם לנו. לבסוף היא הניחה את התיק על השולחן ובפעם הראשונה היישרנו מבט - הוא אלינו ואנו אליו. בפינה העליונה של הטופס, תמונה קטנה מגיל שנה. בפעם הראשונה הוא לבש צורה, פנים ואופי.

המלאך מיכאל:

אז כמו שכתבנו, מיכאל עובד עם יערה. סידר את טיסותיו וזמנו (למרות שהוא כבר הרבה ימים לא ראה בית) כדי שיוכל להיות באוקראינה ולפגוש אותנו פה, לראות שאנחנו מסתדרים. אין לנו מילים כדי להודות למיכאל על רוחב הלב, העזרה והדאגה שלו. בלעדיו הכל היה נראה אחרת. איש חם ואמיתי - בדיוק מה שהיינו צריכים. אחרי מרכז האימוץ הודיע מיכאל לבת דודתו פולינה שאנחנו כאן בעיר, וזו באה ולקחה אותנו להוציא כסף (סאגה שנמשכה שעות ועל פני כמה וכמה סניפי בנק בעיר) ואף לקנות מעיל לאורי.

פשוט אין מילים חוץ מתודה גדולה גדולה למיכאל ופולינה. פשוט תודה.

ולמי שראה את הסדרה Saving Grace יכיר את מיכאל מיד. מלאך נשאר מלאך.