פרק 8: הפלישה לקייב

הטיסה לאוקראינה היתה קצרה יחסית - כשעה וחצי עד לקייב.
טסנו מחלקת עסקים (לא היינו מוכנים לזה - חושדים שמישהו שובב מהעבודה של יערה אחראי לזה...) - אז תלו לי את המעיל, הציעו מגבת חמה לפני הארוחה כדי לנגב את הידיים, שמפניה לפני ההמראה ויין לבן תו"כ הטיסה (ואני משתכר בקלות). גם הארוחה היתה לא רעה בכלל, והעיקר שפרסו לנו מפה לבנה פרטית על השוחן של כל אחד מאיתנו. את אורי הביך כל הקטע הזה של קרקור הדיילות סביבנו (קיבוצניק...) ויערה היתה אדישה (ציטוט: "מה לא טסת אף פעם במחלקת עסקים"?). קטע מפחיד ביותר היה כשהפנתי את הפנים ליערה (שכמובן ישבה ליד החלון) לשתי שניות וכשהחזרתי את הראש למצבו בקודם מצאתי את עצמי 2 ס"מ מפרצופה של הדיילת שמסתבר שרצתה להציע לי עוד לחמניה. הטרדה של ממש.



נחתנו בקייב ונעמדנו בתור לבידוק הדרכונים. אחרי 15 איש שעמדו בתור, שני צרפתים ואיש חשוד אחד - הגיע תורנו, רק כדי לגלות שלא מילאנו את טופס הכניסה כמו שצריך. הבחור הלא ממש נחמד שיש בתא אמר לנו באנגלית: "stand line now" - מה שמיד חושינו המפותחים תירגמו כ: "אם אתם תשארו פה עוד שניה עם הטופס הלא מלא הזה אני לא אחראי למה שאעשה, ויש לי חבר מפחיד שעכשיו כבר שם את הכפפות הלבנות וממתין בחדר 666 בדיוק לאנשים פתטים כמוכם, תלמדו רוסית, ותחזרו לחור שממנו הגעתם". לא שאלנו שאלות. הלכנו הצידה. מילאנו את הטופס שוב. לא הצלחנו ללמוד רוסית.
כשחזרנו לתור מיד אמרתי ליערה - אם יש אישה בודקת דרכונים - נעמוד בתור שלה. הבחור ההוא לא נחמד. אז עמדנו בתור של הבודקת למרות שהוא היה יותר ארוך וראינו את הבודק הלא נחמד מגניב אלינו מבטים. אבל לא היה לנו אכפת. היינו צריכים חום נשי. וזה עבד.

המזוודות הגיעו מהר ויצאנו לפגוש אתת הנהג שהעמותה שכרה לנו.
הבחור היה נחמד, העמסנו ויצאנו לדרך. עצרנו בדרך והוצאנו כמה גריבנות (מטבע מקומי) וקנינו SIM מקומי לטלפון. דימה, מנהל העמותה טילפן כדי לקבוע איתנו למחר - הזימון למרכז האימוץ.
בדרך ראינו את פסל החירות האוקראיני בכניסה לקייב - פסל מרשים ועצום של אישה מחזיקה בחרב (שמו "רודינה מאט" שפירושו: אמא מולדת והוא מנציח את הנצחון על גרמניה הנאצית.), וקצת מהשקיעה האוקראינית (לא השקיעה הכלכלית אלא ממש שקיעת השמש).

פה זה הזמן להזכיר את מיכאל שקריאן, בחור שעובד עם יערה בחברה, אוקראיני במקור. מיכאל ידע שאנחנו מגיעים ותכנן את נסיעותיו כך שהוא יהיה בקייב לקבל אותנו לכשנגיע. עוד נספר על מיכאל בפרקים אחרים.
נהג המונית הביא אותנו לכתובת שבה מיכאל חיכה לנו, שילמנו ואמרנו יפה "ספסיבה".
עלינו לדירה - דירה יפה ומאובזרת, אינטרנט, מטבח ומים חמים. כל מה שאדם ממוצע צריך.
על המנעול לדלת הראשית של הבניין נקדיש פיסקה בפרק הבא ונשתדל לצרף תמונה.

הלילה לא היה קל לחלק מאיתנו - יערה ישנה די טוב. אני התעוררתי באחת בלילה, ולא יכולתי להירדם. אז זיפזפתי קצת בכבלים והדבר הכי נורמאלי שמצאתי הוא סרט על ערפדים (ממש מתאים...לפחות הכרתי את השחקנים) - מה ששיכנע אותי ללכת ולנסות להירדם שוב. בסוף זה הצליח.

בבוקר הפגישה במרכז האימוץ של קייב - קבלת האישור לאמץ את פיצפון/נת.
לא יודעים למה לצפות אבל בטוח שיהיו שם מעורבים חליפה, עניבה ושנינו.

חוץ מזה - קר פה.

המשך בפרק הבא.