פרק 24: לגליזציה, ילד ממושכן, ופישרית אחת

התפתחויות טובות שכדאי לדווח עליהן.
יום שני היום, אחרי שלא הצלחנו להשיג לגליזציה למסמכים ביום שישי, המשכנו עם מסע המסמכים.
מ. קורא לימים האחרונים "טירונות צנחנים" - קמים מוקדם, לא אוכלים ולא שותים, ובקושי זמן לשירותים יש.

עברנו הרבה חויות היום שרובן עוסקות בכל תהליכי הלגליזציה (?) של תעודת הלידה ושל פסק הדין של האימוץ.
כיוון שאין ברשותינו המון זמן לכתוב ולפרט, נעשה זאת בתמציתיות מה.


בגדול - קמנו ב 6 בבוקר כדי לצאת ב 7 לקייב לכל התהליך. להקדים את הפקקים, שנעשים כבדים יותר מבדרך כלל בגלל קרח ושלג על הכבישים. מזל שהספקנו להכין איזה סנדויץ' קטן לפני היציאה. וההספק המרשים של היום היה שהספקנו לעשות את שתי הלגליזציות ביום אחד (בד"כ לוקח יומיים) וגם אישור מס הכנסה (קראו בהמשך).

הייתי מספר על תהליך הלגליזציה של המסמכים בפרטים אך אין ממש זמן. הייתי רוצה לספר על התור של 25 איש שמתחלק בדרך מסתורית על שתי דלתות (משרדים) שלשניהם צריך להיכנס. על המזדרון הצר שכל האנשים האלו נדחסים (כולל אני והנהג הלא קטן שלנו, סרגיי). את המלמולים והשיחות שנערכות תו"כ שמחכים. היה נחמד לתאר לכם את האנשים שמגיעים למשרד הזה ואין להם שום מושג מי בתור ולאיזו דלת הם צריכים להיכנס, ואיך כל אחד משמש כמקור אינפורציה לבא אחריו (גם אלי פנו כמה פעמים ומיד הצבעתי להם על הכיוון השני שיתרחקו מהתור....סתם). אם היה זמן היית מספר על הדרך שבה לכל טופס יש קבלה שאותה צריך להביא כשלוקחים את הטופס המוכן (לאחר לגליזציה). את הקבלה הזו קורעות במקצועיות הפקידות ע"י סרגל ולכל אחת סרגל מפואר משלה. אבל פשוט אין זמן. צר לי. על קבוצה של אנשים ממהרים שמנסים להשיג חותמת על טופס ועדיין מצליחים לעמוד בשקט וכבוד יחסי אחד לשני (בארץ זה לא היה עובד..).

הסתבר שאנחנו כן צריכים לקבל טופס ממס הכנסה על כך שלדניאל אין חובות פה באוקראינה או שאולי לברר אם הוא ממושכן או לא. שם נתקל מ. בפקידה "קלפטע" צעירונת (ו"פישרית" כדברו) שדיברה אליו מאד לא יפה ולא רצתה לעזור לנו בגלל איחור של כמה דקות משעות הקבלה.
מ. לא התבלבל וביקש בתקיפות שתעשה את עבודתה. היא בסוף הסכימה ושוב נוכחנו לדעת עד כמה חשובה מקצועיותו של המלווה מהעמותה. הוא גם דאג לתגמל אותה בכמה גריבנות שכך היא "לא תשכח אותו מעכשיו" כדבריו. יערה, שרק היא היתה בתוך החדר (לא נזקקו לנוכחות האב) מאד התרשמה מהדרך בה תיגמל מ. את הפקידה. לא נפרט אך נאמר שגם בזה הוא שולט לא רע. בסוף קיבלנו הסבר על איך "שבר אותה" ושכמותה בעבר.

מ. , בן 66, מלא בהומור וסיפורי אימוץ מתמיהים, מצחיקים, ולפעמים קשים. למדנו על תקופתו בצבא האוקראיני, סיפורים שגימדו את כל הזכרונות הכי קשים שלנו מהצבא. האמת, שהסובלנות שלו, ההסברים על כל שאלה שלנו (למרות שמדי פעם הוא נוטה לענות על משהו שלא שאלנו), הזמינות שלו לכל בעיה שצצה, האנושיות - כל אלו עושים את ההבדל אנחנו מניחים, בין חויה רעה לחויה טובה בכללי. מגיעות לו כמה מילים טובות, והוא יקבל אותן, לא רק פה.

הייתי ממש רוצה לתאר לכם את הקור הזה, שמחליש ומעייף, שחודר כל בגד שברשותינו, שגורם לאיברים פריפריים ממש לכאוב עד שנדמה שנפלו והם לא שם יותר. הקור שמתחיל בעור, דרך הבשר, לעצמות - ודרכן מטפס, בד"כ מלמטה כלפי מעלה. אבל אין זמן. גם על המקומיות שהולכות עם גרבונים אופנתיים במינוס מעלות, על אלו שנראה להם הגיוני לרכב על אופניים או קטנוע (בלי שום כובע) בימים שאנחנו פשוט קופאים עד דמעות רק מלעמוד בחוץ, ועל המסורת המקומית להתחיל את הבוקר בבקבוק בירה קרה בלי שום קשר לטמפרטורה שבחוץ. הייתי מספר אבל לחוצים בזמן.

אבל מצבנו מעודד אחרי היום. הכל ברשותינו חוץ מדרכון, וזה ממש מעודד. קצת עצובים שלא הספקנו לראות את דניאל היום.
מחר ניסע לקייב לצלם את דניאל לדרכון (בטח גם שם יהיו חוויות) ולהגיש מסמכים לדרכון. מחר נדע מתי נקבל את הדרכון (שוב, תלוי ביכולות השכנוע של מ.) ונוכל לבשר מתי אנחנו על טיסה. ממש הסוף. ממש.



נעדכן את כולם מיד כשנדע.
דוברה דניי, מקייב. נשתמע בהקדם.
על קוצים (של קרח).