פרק 21: אנחנו חיים

ערפל סמיך כיסה את הכפר שלנו שוב, אחרי 5 ימים של שמש.

בימי ערפל שכאלו, הטמפרטורה בחוץ אמנם עולה במעלה או שתיים, אבל מזג האויר של הנפש יורד בכמה מעלות טובות. נראה כאילו סוף העולם הגיע. העצים כבר השירו כמעט את כל העלים, וכל הופך אפור וחום. ריק.

הדבר היחיד שבא לעשות זה לישון. העיירה עצמה מתרוקנת בימים כאלו. בדירה יש שני מפזרי חום קטנים אבל היא לא מחוממת לגמרי. כשיוצאים מחדר השינה לכיוון האמבטיה אני תמיד נזכר בתכנית שראיתי ובה הוסבר שבשלג אסור להירדם כי אפשר לקפוא, אז אנו משננים לעצמינו "לא להירדם, לא להירדם" בכל פעילות שאנו מבצעים מחוץ לחדר השינה המחומם יחסית.

בימי השמש האחרונים, הוצאנו את דניאל כמה פעמים לחצר, ואפילו אנחנו טיילנו קצת ברגל. טוב, לא ממש טיילנו אבל חזרנו פעם אחת מבית הילדים לדירה. יערה נסעה לקייב לענייני עבודה יום אחד השבוע, ואני ניצלתי את מזג האויר הטוב והלכתי מהדירה לבית הילדים. כיוון שניסיתי להתחכם ולקצר דרכים (כי הרי אני כבר תושב הכפר ודרכיו ידועות לי), יצא שביקרתי בחלקים לא מעטים של הכפר (ושכוחי האל שבהם) - הליכה שלקחה לי 40 דקות במקום 17. אבל השמש היתה טובה אלי ואני אליה, וחקרתי כמה שכונות חדשות, וגיליתי כמה בתי עסק מוזרים בדרך. למה לא. גיליתי גם את אחת מאבני הבניין של מערכת הדואר של העיירה: תיבות הדואר.

בכלל, בגלל הקור הזה שעוטף אותך בכל מקום, אנחנו שמים לב שאנחנו אוכלים הרבה וזזים מעט (והכי גרוע - צורכים הרבה פחמימות). לא נתפלא לגלות שעם דניאל אימצנו גם כמה ק"ג אוקראינים.

דניאל השובב

אז במדור זה יש כמה עדכונים.

דניאל חייכן, נבון, ושובב כתמיד. כפי שכבר הבנתם ממה שכתבתי קודם, היה לי זמן איכות איתו ביום רביעי הזה כאשר יערה נסעה לקייב לענייני עבודה. אמרתי לו הרבה את המילה "אבא" (גם כשלא צריך) ונקווה כשהוא יחליף את השפה לעיברית הוא ישר יתחבר למילה הזו (אל תגלו ליערה).

בפעם האחרונה שיערה החזירה אותו למחלקה הוא ממש מירר בבכי - דבר שציער את יערה מאד אך מצד שני הראה על עוד גבול שנחצה / קשר שנוצר.

הוא התחיל בטקס החלפת חיתול כשאנחנו איתו. הילד הזה חזק בצורה בלתי רגילה (הם כולם כאלו??) ולהחליף לו חיתול זו פעילות רצינית. לפני שצריך לחזור למחלקה ומתחילים לסדר את חדר המשחקים, החמוד פושט את בגדיו ונשכב על מזרון. עד כאן הכל בסדר - אבל כשמתחילים להחליף לו הוא מתחיל לצחוק, להתגלגל, ולהשמיע קולות. אבל אנחנו נהנים מאד ולא מתלוננים לרגע. זה מן משחק כזה אנחנו מניחים ועדיין - עוד קשר שמתהדק.

בגדים לדניאל ונעלי נשים

כיוון שדניאל יצא ללא כל פיסת בגד לגופו מבית הילדים, הלכנו למצוא לו בגדים. מטלה לא קלה להורים מתחילים (ועוד שהילד לא איתם) - אז מדדנו את השובב עם סרט מדידה (תהליך שדיגדג אותו לא מעט) ואח"כ מדדנו במרץ את הבגדים בחנות.

היתה התלהבות לא קטנה מהבגדים החדשים.....או אולי מהקולב??

לגבי נעליים - דניאל מאוהב בנעליים של אמא (ראו תמונות) ובנעליים של המטפלות. הנעליים של אבא לא כאלו מלהיבות. הוא נכנס לכל סוג של נעל בעיקשות ומתעקש גם לסגור רוכסנים אם יש. מדדה בהן לרוחב ולאורך כל החדר ונהנה מכל רגע. מה זה אומר? למי אכפת.

העייפות

העייפים. כל הזמן עייפים. זה בטוח הקור ובטח שהאפור הזה משפיע. קמים עייפים אחרי 10 שעות שינה, מעבירים את היום עייפים, באים למנוחת צהריים קלה, קמים יותר עייפים ממה שנכנסנו אליה, הולכים לדניאל, וחוזרים הביתה. עייפים כמובן. נכנסים למיטה מוקדם וכך חוזר חלילה.

העלים

נשירת העלים היא ארוע שמספק הרבה תעסוקה למספר לא קטן אנשים. בכל הרחובות וליד כל בית נערמות ערמות עלים אדומות-חומות, ונראה שכל אחד מתפאר בערמתו הוא. בבית הילדים עובדות נשים (בחלוקים לבנים כמובן) בגריפת העלים בחצר ויש לציין שההסתכלות עליהן מחדר המשחקים בקומה העליונה, היא די מהפנטת. רואים שהן יודעות דבר או שניים בגריפת עלים. לכל אחת שטח משלה שאותו היא גורפת וחופפת בצורה די מושלמת. ואני מסתכל על העצים, ועל העלים שעדיין לא נשרו מהם, ותוהה האם זה ריפוי בעיסוק או שיש לזה הצדקה.

העלים בחצרות הבתים בד"כ נשרפים כפי שהצלחנו לראות דרך העשן והדמעות, וברחוב לרוב נאספים ע"י משאיות או טרקטור גדול. אולי זה הולך לדשן או לשריפה - מחשבות שעולות רק אצל יהודים כנראה.

"חוק העלים היבשים" - אחרי שתיעדנו כאן את סוגי הבורות השונים, שיכול התייר המתחיל למצוא בבוירקה - ניסחנו חוק למי מכם שכבר אורז מזוודות ומחכה לטיסה הבאה שמגיעה לאזור: (החוק כתוב בלשון זכר אך מכוון לשני המינים)

בראותך משטח/מצבור של עלים, רטובים או יבשים, הנמצא בדרכך או באופק הלא רחוק, נקוט צעדי בטיחות לפני ההגעה אליו:

אם אפשר, עבור לצד השני של הכביש. אם גם שם יש מצבורי עלים - עקוף את המצבור בצודה שבה אתה בטוח דורך על אדמה/מדרכה/כביש. אם גם זה בלתי אפשרי חכה למונית מספר 769.

בכל מקרה - אסור בתכלית האיסור להיכנס לתוך משטח/מצבור עלים לא מוכר, אלא אם אתה נס על חייך או טיפוס מהמר בנפשך.

האיסור חמור פי כמה בלילה.

אינטרנט

לכל המתפלאים שלא שמעו מאיתנו די הרבה זמן - אין לנו אינטרנט, מת. הודעה נשלחה למשפחות... (שלנו). אז לחברים שלא עודכנו - עד לפני 4 ימים לערך, קלטנו אינטרנט אלחוטי של שכן או שכנה. לפי דעתינו, או שהוא/יא נסעו לבקר חברים בקייב (והחליטו שאין מה לעשות בכל מקרה בבוירקה אז פשוט לא חזרו) או שפשוט ברחו לארצות החום - בכל מקרה הם סגרו את המחשב והשאירו אותנו בריק. אז מעכשיו, אם לא נחזור לקלוט את האינטרנט בדירה, ניסע לקייב פעם או פעמיים בשבוע ונעדכן אתכם.

אם כבר מדברים על האינטרנט - זה תרגיל לא פשוט בזוגיות. פתאום לא כותבים ולא מצ'וטטים, לא בלוג ולא שמוג. צריך לדבר יותר, לשתף יותר, לקרוא ולסרוג. לא קל. אבל מעניין. למזלינו אנחנו די מתורגלים מהונגריה ששם אנחנו לא רואים טלויזיה, ודי שיפרנו את יכולות התקשור שלנו אחת עם השני. עוד מעט נצטרך לפתח עוד נתיב תקשורת שובב ותובעני בכל מקרה.

סבא יאיר

סבא יאיר, אבא של יערה, מתוכנן להגיע אלינו לביקור ב 20 לחודש לשבוע בערך. נקוה שהכל ילך כשורה (או שזה רק הערפל שמערפל את האופטימיות שכה מאפיינת אותנו תמיד).

עד כאן להיום. תודה לכולכם על התגובות, אם בפורום, במיילים, ואם בטלפון.

אנחנו מאד שמחים לשמוע ממכם, תמיד.

אוהבים.