פרק 27: הימים הראשונים של דניאל במשפחה

אני כותב את הפוסט הזה אחרי כמעט שבוע שאנחנו כבר עם דניאל.

אין לי כלכך מילים לתאר התחושות שעוברות עלינו. מה שבטוח זה לא פשוט להתחיל להיות הורים לילדון בן שנתיים פלוס, עם טונה של אופי וקסם. לפעמים אנחנו לא מבינים מה דניאל רוצה לומר או להביע ולפעמים הוא לא מבין אותנו. כל זה הופך את הקשר למאתגר ומלא חוויות.

בלילה שבו נחתנו בישראל, הלך דניאל לישון והתעורר עם צביקה החתול, שישן עליו כל הלילה. צביקה ידוע בתעלולים שכאלו ודניאל היה קצת בשוק אבל מאד נהנה לראות חתול מטווח אפס.

דניאל פתח את הבוקר עם סבא וסבתא, הפגין שוב יכולות סידור מהטובות במגזר. ארוחת בוקר ראשונה וביקור בבוסתן של סבא יאיר. היה מרדף אחרי החתול שלווה בפחד וחשש משני הצדדים. לחתול שלום.

בימים הבאים התחיל דניאל ללטף את החתול בעדינות, וגם את אוריה הבן-דוד שלו, בן השלושה חודשים, הוא ליטף באותה העדינות. ביקור בפינת חי העלה שדניאל מתעניין בארנבים ואווזים, ברווזים ותרנגולות, אך מהחמור הוא עדיין חושש.

כלב עדיין הוא לא מעז ממש ללטף אבל אומר "האו-האו" ו"ביי ביי" כשהכלב הולך.

בזמן זה שאני כותב, החמוד נותן לאמא לגזור לו ציפורניים....אה, מסתבר שרק חצי ציפורן. את השאר ניגזור לו בשינה :)

בימים האחרונים ביקרו אותנו ואת דניאל הרבה בני משפחה וחברים. בד"כ דניאל פתוח ומלא מרץ ולפעמים קצת נבוך וקשה לו עם כל צומת הלב שמורעפת עליו ועם הרבה אנשים שמסתובבים מסביבו. והפרדות קשות לו גם.

אבל כל זה משתנה מיום ליום. דניאל לומד מילים חדשות וכל יום אנחנו מגלים עוד מילה שהוא מנסה לומר. לפעמים אלו מילים שעוד אמרנו לו באוקראינה ופתאום הן יוצאות עכשיו, בצורה הכי מצחיקה ומתוקה שיכולה להיות.

הוא לומד מהר מאד ועושה הקשרים מהירים ונכונים, פשוט מושלם. חוזר אחרי מילים שאנחנו אומרים ומחלק חיבוקים ונשיקות בבוקר לשנינו.

בבוקר הוא מתעורר, ואני פותח את העיניים ורואה את האצבע שלו מילימטרים ספורים ממני מצביעה , והוא אומר בלחישה "אבא" (אחרי שכבר כמעט והוציא לאמא עין באותה הצורה). אין מילים.

הוא ממלא אותנו למרות שבסוף היום אנו תשושים. אני מניח שבסופו של דבר נמצא את האיזון , הגוף יתרגל, ודניאל גם.

ממקלחות ממש חששנו. מסיפורי אנשים שאימצו, למדנו שמקלחת היא דבר שיכול להיות היסטרי ותזזיתי מאד.

גם כאן דניאל יוצא גדול. אחרי בכי מכל הלב בפעם הראשונה, שהתחלף ליבבות בפעמים הבאות, ועכשיו אנחנו חוזרים ממקלחת מוצלחת במיוחד - הוא כבר שיחק בחיות במים, השפריץ עלינו ועל סבא יאיר, ואפילו מחה כשהוצאנו אותו כדי ללכת לישון. לא מפסיק להפתיע.

הרהור לסיום - בימים האחרונים אני נזכר בסצינות מסרטים, סצינות של זריחות ושקיעות רומנטיות. אז הזריחה מעל רמת הגולן היא בהחלט יפה, צובעת את כל הכינרת באור ונצנוץ של זהב. הציפורים מתעוררות וכל הטבע מתמתח לו אל מול השמש. אבל מיצינו. באמת. וראינו לא מעט זריחות בשישה ימים האחרונים. אני רק מקווה שהקסם שלהן לא יאבד בסוף.

זהו להיום.

מכבים את האור.