פרק 22: מריח כמו סוף

זה כבר מריח כמו סוף. שוב אספנו את עצמינו, אני ויערה, ונסענו לעיר הגדולה קייב, כדי להתחבר קצת לקהילה העולמית.

קצת לבדוק מיילים, וקצת לכתוב ולצ'וטט. קשה לתאר את אנחת הרווחה שנפלטה לנו, כשסופסופ התיישבנו בקפה אינטרנט וצפינו ב YNET (שהוא דף הבית אצל יערה) עולה לו על המסך.... איך התגעגענו לצבעים ולריחות של האינטרנט...ולתמונה של רוני בראון...

מדהים איך מרגישים מנותקים כשאין.

יום הולדת

היום חגגה המשפחה יום הולדת לאבא אורו. אמא אבא ודניאל. יום הולדת ראשון מני רבים.

הבאנו רולדה קנויה מהמכולת השכונתית וכמה נרות יום הולדת שמצאנו בארון בבית.

כשדניאל זיהה עוגה הוא הסכים להפסיק לרוץ לרגע, וכיבד אותנו בנוכחות מלאת ציפייה. הציפייה לפרוסת עוגה.

אז מיד יערה ניצלה את הרגע לתמונות (שמי שקורא את הבלוג כרגע לא יראה כי לא הבאנו לצערינו כבל למצלמה...אבל יערה תעלה אותן בהקדם), הושבנו אותו עלינו ועשינו טקס מרשים של תקיעת הנרות בעוגה, הדלקת נרות, ונשיפה עליהם (שאת הקטע הזה הוא מאד אהב, ואפשר לדרג אותו מיד אחרי האכילה עצמה).

הוא ליכלך את עצמו ואותנו כהוגן, המסיבה הוכתרה כמגניבה. שרנו גם כמה שירי יום הולדת והילדון התנענע עם הגוף. נראה שהוא מתחבר לעברית.

ועוד עדכונים על דניאל

הוא מחקה אותנו יותר ויותר.

בחדר המשחקים ישנה מראה גדולה. דניאל ראה אותי מסתכל במראה ומסדר את הפוני (מגדל שיער למי שלא שם לב), אז הוא בא, נעמד גם הוא מולה והחל מסדר את הפוני.

לא ממש יודעים מאיפה הוא קלט את זה (מניחים שכנראה מאחת הפעמים שניסינו לצאת מהג'ימבורי לאחר שנכנסנו איתו ביחד) אבל הוא התחיל להגיד "אוי יו יוי" (הביטוי הידוע) אבל בצורה מסויימת. אנסה לתאר: זה נשמע כמו שאומרים את זה כשמנסים להרים משהו כבד או מנסים לקום וזה קשה - עצירת האויר בבטן ואז לומר את המשפט. זה מצחיק מצחיק. הוא גם אומר את זה כאשר הוא לא מצליח או מנסה להרים משהו כבד במיוחד. הילד עילוי.

הוא גם קולט כמה מילים בעברית, למרות שהוא לא משתמש בהן כמובן. אך אתמול הוא בא לאמא יערה ואמר לה "בוא" בליוי תנועת יד נכונה - מילה שאנחנו אנחנו אומרים לו כל הזמן.

הוא כבר מזהה את המילה "פח" והולך וזורק לפח מה שאומרים לו.

גם את הפירוש ל"לא" הוא יותר מבין - וכבר פחות מנסה לאחר שהמילה נאמרת.

בכלל, הילדון חמוד חמוד ואנחנו מאוהבים. זהו.

הוא גם בא הרבה יותר להתפנק, לחבק, וכשנכנס מישהו לא מוכר לחדר או רעש חזק שמפחיד אותו - הוא אכן בא אלינו לנחמה ומחסה.

פסק הדין ותעודת הלידה

אולי כבר כתבנו על זה, אבל לאור השאלות נסביר שוב.

ביום שישי הזה אנחנו מקבלים את פסק הדין, שנותן תוקף חוקי וסופי לאימוץ.

אנחנו מאד מקוים להוציא ביום שישי את תעודת הלידה של דניאל, שבלעדיה אי אפשר להנפיק אף מסמך אחר.

התוכנית שלנו היא לעלות על טיסה לארץ ב 27 לחודש. נקווה שהכל ילך חלק.

המעלית

כבר דיווחנו בפרקים על כך שהמעלית בבניין שלנו פועלת החל מקומה שלוש, ואז עידכנו שהיא התחילה לרדת ולעלות לכל הקומות. עכשיו העידכון החדש הוא: המעלית הפסיקה לעבוד. נתקעה בקומה 5 ולא רוצה לזוז.

לכל אלו שחשבו לבוא לבקר בעיר הקיט בויארקה - חכו מעט עד שיהיה חידוש בקשר למעלית, אחרי הכל זו קומה שישית שבה אנחנו גרים.

הדברים האלו נאמרו בציניות כמובן, אבל רחמנות על אבא של יערה שבא לבקר אותנו מחר. נקווה בשבילו ובשבילנו שמישהו ימצא לנכון לשכנע את המעלית לזוז.

ויקטוריה

בימים האחרונים הצטרפה לחדר המשחקים דמות נוספת - ויקטוריה. ילדה חמודה עם פוני צהוב וחצוף ומבט אדיש, שאף היא בתהליך אימוץ אבל תוך ארצי - כלומר ע"י משפחה אוקראינית. עד עכשיו ראינו רק אמא איתה (אולי חד-הורית).

בכל מקרה זה נחמד לראות את דניאל מתקשר. ויקטוריה עצמה מאד סגורה עדיין (נזכרים בימים הראשונים שלנו עם דניאל) אבל דניאל מנסה בדרך מאד חמודה. הוא גם מקבל מאמא של ויקטוריה ממתקים ובננות, מה שכנראה עושה את המאמץ שווה.

זהו - מתחילים להתרגש שוב לקראת הסוף. יודעים עד כמה התהליכים פה רגישים אבל מקוים לטוב. עד עכשיו טיפלו בנו יפה מאד ובמקצועיות. רק שימשיך כך עד הסוף הטוב.

תודות לכולכם על התגובות והמיילים. כשהתחלנו את הבלוג חשבנו שזו דרך נחמדה לעדכן ולשמור על קשר, אבל נוכחנו לדעת שכל תגובה וכל מייל עוזרים לנו להעביר את הזמן הזה פה, ולשחרר לחץ וקצת חרדות, ולהרגיש קרובים. אז שוב תודה לכולם, מהארץ ומחו"ל, משפחה וחברים.

אמנם לא הסוף, אך נודה גם לכמה אנשים נפלאים שהכרנו בפורומים ועזרו לנו גם בתגובות וגם בעצות ממשיות על המקום בו אנו נמצאים.

נשתמע.