פרק 4: דירה, חליפת איומים, ווידאו טייפ

ההתפתחויות של השבוע האחרון היו רציניות. הרבה החלטות הרות גורל. לא היה פשוט...

דירה:
חיפושי הדירה החלו לפני חודש בערך.
אחרי 9 ומשהו חודשים של מגורים בעיר, הדירה הרצויה מגובשת בראש. המוטו הוא: לא מתפשרים.
צריך להבין, שדירה בבודפשט יכולה להיות הפתעה רצינית - דירות מהתקופה הקומוניסטית, שחולקו ביד גסה ובזרוע נטויה ע"י אנשים בעלי דמיון פרוע וכנראה הרבה חוש הומור - כי לפעמים החללים שבהם לוטשים עיניים בחיפוש הדירה, יכולים להשאיר את המתבונן נבוך.
גם הדירה הנוכחית שלנו מתפארת בתכנון קצת מוזר (בהתחשב שיוצאים מחדר השינה אל המטבח דרך ארון....) אבל זה סיפור אחר, לזמן אחר, ומצב רוח אחר לגמרי (ולמי שכבר חשב על זה - כן, כל בוקר אנחנו יוצאים מהארון....).

המטרה היא למצוא בפשט (Pest) דירת שני חדרי שינה, מרוהטת (רובן כאלו), קומה ראשונה (בערך קומה שניה בארץ) וקרובה לתחבורה ציבורית. בהתחשב שהעיר לא ענקית והתחבורה די טובה - לא חשבנו שתהיה ממש בעיה.
שוטטנו, רצנו, עלינו וירדנו. לפעמים הדירה מדהימה בעיצוב אך החדרים קטנטנים (ואיך יהיה לפצפון/נת מקום לשחק?), לפעמים החדרים גדולים אך השירותים והמקלחת נראים כמו חורבה, ולפעמים הדירה כלכך מוזרה שקשה אפילו לתאר.
אז נפלה החלטה - מחכים. הארכנו את החוזה בדירה הנוכחית לסוף ינואר, וכשנחזור להונגריה נחדש חיפושים.
יש תחושה שהדירה הזו מחכה לה שם שנמצא אותה. רצינו לחפש ולעבור לפני האימוץ אבל הדבר לא פשוט. אז פשוט נחזור עם החמוד/ה ונראה להם קצת את העיר. אחרי הכל צריך את ההסכמה גם שלו/ה. מי שמסכים שיגיד "דה!".

החליפה
ניסית להימנע מזה אבל אין ברירה. זה ברשימה. צריך חליפה ולא רק זה - גם עניבה.
מסתבר שהנוכחות שלנו בבית המשפט באוקראינה מחייבת הופעה נאותה. לא ג'ינס מהקיבוץ ולא טי-שרט מתפורר וגם לא סנדלים תנ"כיות. המעמד מחייב.
מה לי ולעניבה? אין לי מושג. שיהיה.
אז יצאנו לחפש חליפה. מהר מאד נזכרנו שנינו שאנחנו מסוג האנשים שבין רגע מאבדים סבלנות, ומפתחים תשישות קשה ממסעות קניות (לדעתי תכונה טובה...לא?). אז נכנסנו לחנות בגדים גדולה, שלפנו עניבה חולצה וגקט (שהסתבר אח"כ שיש גם ווסט שמסתתר לו בתוכו) - מדדנו וישר לקופה. מהר כדי של ארגיש, אחשוב, אתחרט. אח"כ עשינו BOOK של תמונות. אני מספר 2 ואפשר לשלוח רק שלושה SMS מכל מכשיר נייד.....

המצלמה הקטנטנה
בשעה טובה, רכשנו גם מצלמת וידאו חמודה לתעד את כל המסע. כשנתחיל להתעסק עם זה ננסה להעלות סרטים אם יתאפשר ואם נבין איך לעשות זאת. אין ממש מה לומר עליה חוץ מזה שקוראים לה "מוניק".