"כיוון שהבלוג הזה הוא יומן לכל דבר, והתחייבנו לעצמנו לכתוב בו כמעט הכל....הנה לכם פרק מפתיע, נועז, עם התפתחויות פסיכולוגיות מרחיקות לכת של הדמויות הפועלות....."
יש רגעים בחיים שבהם פתאום מוצאים את השלווה. ככה פתאום. ואת החברה שלה ה"נחת". שלווה ונחת. כל החיים מחפשים אותן - בטיול לחו"ל, בשבתות חורפיות מתחת לפוך, בבית בבהיה בטלויזיה אחרי יום עבודה, במפגש עם חברים, בנבירה בתוך סיר חמין של אמא, במקרר כמובן, ובישיבה עם החתול מכורבל על רגליך - שניה לפני שהוא מחליט למתוח את כל חלקי גופו (כולל השחזת הציפורניים) ולהעזר בך לביצוע המשימה. באותו הרגע השלווה מתפוגגת אבל כשהכאב עובר היא חוזרת ובגדול.
נסחפתי קצת. איפה הייתי.... שלווה ...כן.
אז כשזו מגיעה, תמיד זה נראה כמו הפעם הראשונה שבה חווים אותה - אושר גדול, הרפיית שרירים, הרבה אנחות שלא ממש שמים לב לקיומן - אחת ההרגשות הטובות שיש. אין מה להגיד. ואם איתה באה הנחת - אז בכלל.....אין מילים.
בטח רבים מכם יגלגלו עיניים, כי לכל אחד את השלוות שלו. יש אנשים שהם שלווים מאז שהם נולדו. פשוט שלוים. יש כאלו שגורמי השלווה בחייהם הם רבים (ילדים לדוגמא, חיות מחמד, מקום נכון בחיים וקבלה עצמית גבוהה, מימוש עצמי וכו.....), ויש כאלו שבטח יחשבו - מה שלווה מה? זה לא מושג משנות ה 50?....
בקיצור, אני לא מהשלוים התמידיים. אני פוגש אותה לא מעט, אבל אני גם מחפש אותה לא מעט. והנה אתמול נפגשנו. תו"כ שאני מגהץ (כבר אמרו לי שיערה עשתה עסקה טובה - אין טעם לחזור על זה, ובלי הערות מתחכמות) ככה נחה עלי השלווה. ולא סתם, גם הנחת באה והביאה רוגל'ך. לא הבירה הטובה שזורמת פה ולא היין החם - אף אחד לא עושה את העבודה כמו שלווה טהורה מלווה בקצת נחת. (ה"אוניקום" זה סיפור אחר).
ולמה אני מספר את כל זה (בתקווה שלא איבדתי כמה קוראים בדרך) - כי השלווה הזו היא אתם. אתם אתם. המשפחה, החברים, ועוד אנשים טובים שדרכנו הצטלבו ואת חלקם אפילו לא פגשנו פנים אל פנים, פשוט אתם. אלו התגובות, הטלפונים, המיילים - השמחה וההתרגשות (ולפעמים הדאגה) של כל אחד מכם, במימון שונה ובדרך המיוחדת רק לו. נשאר רק לקוות שכל הכתוב פה לא יעלה לאף אחד לראש....ואם כן נא לקחת אופטלגין.
אז תודה. לכולכם. כי בלעדיכם זה היה מרגיש לבד, ובמיוחד כי אתכם זה מרגיש ביחד.
ושנה טובה שתהיה לכולנו. שנת שלווה. ונחת. והתחלה אמצע וסוף טובים. ואז שוב התחלות טובות. שנת מיחזור וקצת דאגה לכדור שלנו (פרסומת סמויה), ושנת גשמים, וכמובן שלום.
אורי ויערה.
.jpg)
אורי יש לך את זה!הצלחת לגעת ולרגש.
השבמחקאולי תכתוב לי טור על אימוץ לעיתון(עיתון בתפוצה ארצית....)?
תחשוב על זה.
נשיקות
נגה (וסמנטה)
הי יערה ואורי
השבמחקסוף סוף העזתי ונכנסתי לבלוג
(הראשון שלי אי פעם, מקווה שאני פועלת נכון ושתראו מה אני כותבת). מקסים וכל כך נכון, וחוסך כל כך הרבה דיבורים ושיחות. אם כי אני כמבן לא מוותרת על השיחות שלנו! אתכם כל הזמן במחשבות ובאיחולים. לשנה של התחלות, חידושים וילדים.
ושוב לאורי - אכן, יש לך את זה בכתיבה. אם כי מניחה שיערה גם כן בוחשת בקדרת המילים..
נשיקות ומחשבות טובות,
נירית ואמיתי
כמה פשטות וכמה יופי,
השבמחקבדבריך שובי הלב,
מהם משתקף האופי
שלך, הנוח והשלו..
בגיהוץ או בליטוף חתול,
אתה נרגע ומהרהר,
לעומק ובלי זלזול,
על עולם נעים יותר.
מרחף, חולמני ללא לאות,
יש יגידו בלי חשש,
אך אתה, במלוא הפשטות,
השאר כמו שאתה ממש.
המשך להעריך נכונה,
ידידות, חברים, משפחה,
ולבחון בעין נבונה,
רגעי קושי, רגעי שמחה.
ולשתף אותנו בסוד,
של המתרחש בלבך,
כי אנחנו מאוד, מאוד,
מאוד אוהבים אותך.
אבא.
לאורי וליערה היקרים שלום!
השבמחקהתרגשנו עד דמעות שקראנו
את הכתבה בקשר לאימץ.
אתא כותב כל כך יפה ומרגש!
במיוחד אותנו כי זה האורי
שכולנו אוהבים מאוד.
תפילתנו שתצליחו ,וזה רק
התחלה מהטוב שיבוא.
אנו מאחלות לככם שנה טובה
ומבורכת!! הדודות.